רפלקציה וסיכום
אני אוהבת את התוצר הסופי שלי ואני גאה בעצמי על העבודה שעשיתי. אני מאוד נהניתי מימי הצילום עצמם, מהתכנון והמחשבה עליהם. נהנתי מהזמן שביליתי עם סבא וראיתי אותו באור קצת שונה. אני מרגישה שכל התהליך התקדם בצורה טבעית מהצפוי. זה לחלוטין בזכות סבא , הזמן שהוא פינה לימי הצילום, שיתוף הפעולה הלא מובן מאליו לכל הפרויקט. זה מה שגרם לפרויקט לא להיות מעמסה אפילו לרגע, למרות הלחץ ועומס שבו עבדנו.
מתחילת העבודה נתקלתי באתגר והוא הפיצ' של העבודה. לא ידעתי איך למסגר את מה שאני עושה ומצלמת. לאחר סיום ימי הצילום ובניית הסדרה ותוצר יחסית סופי, היה לי הרבה יותר ברור מה לכתוב בפיצ'. הצלחתי להבין מה אני הראיתי בכל הצילומים האלה, ובאיזה אור אני רוצה להראות את סבא שלי. למרות שיצאתי לימי הצילומים לפני שההגדרה המדוייקת של הפרוייקט היתה ברורה לי, במהלך הצילומים זה לא הקשה עלי להמשיך לצלם, והרגשתי שאני מצלמת "מהבטן". אני מאמינה שזאת אחת הסיבות שאני מרוצה מהתוצר הסופי שלי.
לפי שהתחלתי לצלם, חשבתי שאני אתמקד בעיקר בתהליכי העבודה של סבא. בתוצר הסופי שלי, התייחסתי לעבודה פחות ממה שתכננתי. הבאתי צדדים נוספים של סבא, כגון פעילות עם הנכד, או רגעי מנוחה בבית. אני מרוצה מהתוצר, כי אני מרגישה שהראתי ככה כמה צדדים בסבא, ולא התמקדתי רק בצד אחד בו.
לסיכום, אני מרגישה שעברתי דרך ארוכה בפרויקט ולמדתי המון, הצלחתי להתגבר על קשיים טכניים, ליצור פריימים מהדמיון שלי למציאות, ואני גאה בעצמי על כך. זכיתי להכיר את סבא בעוד מובן ולבלות איתו עוד זמן. גיליתי בין היתר שהוא גם עסק בפיתוח תמונות, וכך הוא גם מבין בנושא הצילום שזה היה חידוש בלתי צפוי. הפרויקט הזה היה לי מאוד משמעותי כי הוא חיזק את הקשר שהיה לי עם סבא.