בימי הצילום שאליהם יצאתי הרגשתי שאני יוצאת להרפתקה. היציאה לטבע בלי לדעת איך המקום אליו נגיע נראה ומה נמצא שם הייתה לא פשוטה, בעיקר כי לא הייתי לבד והייתי עם המצולמת. אבל באותה נשימה אני מאמינה שצילום אינטואיטיבי הוא הדרך היחידה בה הפריימים ירגישו אותנטיים ומדמים את המציאות. השמירה על סיטואציות אוטנטיות, הייתה חשובה לי מאוד, ממטרת הפרויקט היא לגרום למצולמים להרגיש ולרצות להיות במקום המצולמים. סיטואציות מורכבות יותר מבחינת מיקום יפריע לאפקט של הפשוטות, והוא חשוב מאוד בעיני. 

בימי הצילום הייתי צריכה לחפש את היופי שאותו אני מחפשת דרך המצלמה שלי. עמדתי באתגרים שונים, כמו מיקום הדוגמניות בפריים ככה שהתחושת השלווה והנחת יועברו בתמונה. משהו שלא ציפיתי שיקרה כאשר התחלתי לצלם, היה החיבור האמיתי שיהיה למצולמות לתחושות האלו ביום הצילום עצמו. חלקן חשפו בפניי שהן מרגישות במציאות אחרת. הידיעה שהצלחתי לגרום לחברותיי להרגיש כמוני, במקומות שנותנים לי תחושת נחת, לא היה משהו שציפיתי שיצא מהפרויקט הזה והתהליך העבודה שלו. אני מאוד גאה בפרויקט הסופי שאני מציגה, אני מרגישה שהצלחתי להביא חלק ממני לתוך הפרויקט ולשנה האחרונה.