בורחת לרגע 

לכל אחד יש את הצורך האסקפיזם, לברוח לקצת מהמציאות ולשכוח מפחדים, החרדות והדאגות שמרחפות מעל הראש שלנו במשך היום. מאז שאני ילדה, מצאתי את השלווה והנחת בטבע, אם זה בוואדי ליד הבית או בטיול שיצאתי עליו.  נשימה עמוקה של האוויר, רוח נושבת בשיער, קרני השמש המלטפות אותי או מים קרירים המדגדגים לי את כפות הרגליים, היו מכניסות אותי לפרופורציה והייתי מוצאת את עצמי רגועה בזכותם. 

הייתי רוצה שאלו התחושות אשר יתעורר אצל הצופים לאחר צפייה בעבודה שלי, כאילו הם לקחו הפסקה קצרה מהחיים והגיעו למציאות אחרת ומנותקת. 

מעבר לכך, ברגעים אלו הייתי מגלה את היופי שיש בכל פינה סביבי שבדרך כלל עברו מול עיני בלי כל התייחסות ופליאה. למדתי להתבונן בסבלנות ובשקט וכך נחשפו בפניי אין סוף רגעים אשר הקסימו אותי בפשוטם ובקרבתם. השמש מאירה דרך העלים, כורי עכביש ברגע קליעתם, ציוצי ציפורים, פרחים בשיא פריחתם ועוד רגעים דומים רבים.